תסמונת לינץ'

 

תסמונת לינץ' (HNPCC) היא תסמונת גנטית מורשת המעלה משמעותית את הסיכון לסוגי סרטן שונים, ובעיקר סרטן המעי הגס וסרטן הרחם.

התסמונת נגרמת ממוטציה באחד מחמישה גנים האחראיים על תיקון שגיאות ב-DNA (גני MMR MLH1, MSH2, MSH6, PMS2 או EPCAM). כשהגנים פגומים שגיאות גנטיות מצטברות ללא בקרה ועלולות להוביל להתפתחות גידולים.

תורשה וסיכונים לחלות

התסמונת עוברת בתורשה באופן אוטוזומלי דומיננטי, היא עוברת שווה לגברים ולנשים וקיים סיכון של 50% לרשת את המוטציה בכל הריון מהורה שהוא נשא.

הסיכון הרפואי במהלך החיים משתנה בהתאם לגן הספציפי הפגום:

סרטן המעי הגס: 20-80% לנשאים, לעומת כ-4% באוכלוסייה הכללית.

סרטן הרחם (רירית הרחם): 15-60% לנשים נשאיות, לעומת כ-3% באוכלוסייה הכללית.

סרטנים נוספים: סיכון מוגבר לסרטן השחלות, הקיבה, המעי הדק, הלבלב ודרכי השתן.

גילוי מוקדם, אבחון ומניעה

בעבר האבחון הסתמך על סיפור משפחתי נוקשה (קריטריוני אמסטרדם), אך כיום הגילוי יעיל ומדויק בהרבה. כאשר מתגלה גידול במעי או ברחם, נשלחת דגימה מהרקמה לבדיקות סקר מולקולריות (כמו בדיקת MSI או צביעת חלבוני IHC). אם הבדיקה מראה כשל במערכת תיקון ה-DNA המטופל מופנה לבדיקה גנטית רגילה כדי לאתר את המוטציה המדויקת. גילוי המוטציה מאפשר לבדוק ולזהות בני משפחה בריאים עוד לפני שפיתחו מחלה.

דרכי מניעה ומעקב

לאחר האבחון מותאמת תוכנית קפדנית הכוללת בדיקות קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה תכופות (כל שנה-שנתיים), לצד מעקב גניקולוגי צמוד כמו אולטרסאונד וביופסיות פיפל.

התערבות רפואית

בנשים שהשלימו את תוכניות הפריון ניתן לשקול כריתת רחם ושחלות מניעתית. בנוסף, נשאים יכולים להיעזר בטכנולוגיות פריון מתקדמות ואבחון טרום-השרשתי (PGD) כדי למנוע את העברת המוטציה לדור הבא.

המידע באתר אינו מחליף יעוץ רפואי פרטני.

סוג המוטציה	משמעות הנשאות	מעקב מומלץ
MLH1, MSH2, EPCAM	סיכון גבוה לסרטן המעי הגס, רחם, שחלה, קיבה, מעי דק, לבלב ודרכי שתן.	מעי גס: קולונוסקופיה כל 1-2 שנים מגיל 20-25. רחם: ביופסיית רירית הרחם כל 1-2 שנים מגיל 30-35; ניתוח מפחית סיכון (רחם ושחלות) בגיל 40-45. שחלה: מודעות לתסמינים; ניתוח מפחית סיכון בגיל 40-45. לבלב: MRI/MRCP או EUS מגיל 50 (או 10 שנים לפני אבחון צעיר במשפחה) אם קיים סיפור משפחתי. קיבה: EGD (גסטרוסקופיה) כל 2-4 שנים מגיל 30-40, כולל בדיקת H. pylori. דרכי שתן: מעקב שנתית בבדיקת שתן (עבור MSH2/EPCAM).
MSH6	חדירות נמוכה יותר והופעה מאוחרת יותר לעומת MLH1/MSH2. סיכון מוגבר לסרטן מעי גס, רחם, שחלה, קיבה ולבלב.	מעי גס: קולונוסקופיה כל 1-3 שנים מגיל 30-35. רחם: ביופסיה כל 1-2 שנים מגיל 30-35; כריתת רחם לאחר סיום ילודה. שחלה: ניתוח מפחית סיכון סביב גיל 40-45. לבלב: MRI/MRCP או EUS מגיל 50 (או 10 שנים לפני אבחון צעיר במשפחה) בסיפור משפחתי מתאים. קיבה: EGD כל 2-4 שנים מגיל 30-40 במקרים נבחרים או בסיפור משפחתי.
PMS2	חדירות נמוכה משמעותית ביחס לגנים אחרים. סיכון מוגבר למעי גס, רחם, ולעתים קיבה, מעי דק ולבלב.	מעי גס: קולונוסקופיה כל 1-3 שנים מגיל 30-35. רחם: חינוך למודעות לתסמינים; ביופסיה מגיל 35-36; כריתת רחם פרטנית (לרוב מגיל 45-50). שחלה: ניתוח אינו מומלץ בשגרה ללא סיפור משפחתי. לבלב: מעקב במרכז מומחה רק עם סיפור משפחתי משמעותי (מגיל 50 או 10 שנים מוקדם יותר). קיבה: EGD כל 2-4 שנים מגיל 40 במקרים מתאימים.
גני MMR (כללי: MLH1, MSH2, MSH6, PMS2, EPCAM)	סיכון מוגבר לסוגי סרטן שונים במסגרת תסמונת לינץ', בדגש על סרטן רירית הרחם, השחלה, הקיבה והתריסריון.	כללי: מומלץ לבצע בדיקת סקר לכל גידולי המעי והרחם לזיהוי חסר ב-MMR או MSI. קיבה ותריסריון: EGD עם הערכת H. pylori וביופסיות; לשקול מגיל 30-40 בסיפור משפחתי, מוצא מאזור בעל שכיחות גבוהה, או ממצאים טרום-ממאירים. גינקולוגי: הנחיות NCCN ו-NICE כוללות מעקב פרטני המבוסס על סוג הגן כמפורט לעיל.