נשאיות BRCA נמצאות בסיכון מוגבר של כ-40-50% לחלות בסרטן השחלה, לעומת 1.5% באוכלוסייה הכללית. רוב מקרי סרטן השחלה מתגלים בשלב 3 או 4, כאשר סיכויי ההחלמה נמוכים יותר.
מכיוון שאין גילוי מוקדם לסרטן השחלות ההמלצה לנשאיות BRCA הינה חד משמעית: עם סיום ילודה יש לבצע את הסרת טפולות (החצוצרות והשחלות). לנשאיות BRCA1 מומלץ לבצע את הניתוח בין גילאי 35 ל-40, ולנשאיות BRCA2 ההמלצה היא לבצע את הניתוח עד גיל 45.
זוהי החלטה לא פשוטה המלווה בהתלבטויות רבות, שכן משמעותה היא כניסה מיידית לגיל המעבר. לצד זאת יש לזכור כי סרטן השחלה הוא הסרטן הקטלני ביותר לנשים, ונכון להיום, אין משטר מעקב יעיל שיבטיח גילוי מוקדם.
למעשה, גילוי מוקדם אפשרי כאשר מבצעים ניתוח הסרת טפולות ומגלים שהן כבר היו נגועות בתאים סרטניים. גם במקרה של גילוי מוקדם לרוב הרופאים ימליצו על פרוטוקול שכולל ניתוח חוקר נוסף וכן טיפול כימותרפי. אין צורך להלחץ – לא מדובר במקרה שכיח, אך בהחלט אפשרי.
אם החלטת לבצע את הניתוח עלייך למצוא גינקולוג שמבצע את הניתוח הזה. ישנה אפשרות לבצע את הניתוח בבית חולים ציבורי או בבית חולים פרטי.
יש שתי שיטות לבצע את הניתוח. שתיהן בשיטה זעיר-פולשנית (לפרוסקופית), בה מחדירים גז לחלל הבטן על מנת לראות טוב יותר את האיזור הניתוחי. שיטה אחת היא באמצעות חתכים קטנים (0.5-1 ס"מ) בקו הביקיני ובטבור והשנייה בגישה וגינלית ללא חתכים בבטן (VNOTES).
בניתוח עצמו מבוצעת כריתה של השחלות יחד עם החצוצרות במלואן וכל החומר המוצא נשלח לבדיקה פתולוגית. יש נשים שבוחרות לכרות גם את הרחם, למרות שלא מדובר בהמלצה חד משמעית לנשאיות.
ההחלמה מהניתוח היא לרוב מהירה. יש נשים שישוחררו לביתן עוד באותו היום, בעוד שחלקן ישארו לילה אחד באשפוז. התופעות השכיחות אחרי הניתוח הינן דימום ויסתי, כאבים באזור הניתוח וכן כאבי שכמות וכתפיים (שמקורם בגז שבו נעשה שימוש בזמן הניתוח לטובת ניפוח הבטן).
לרוב משככי כאבים רגילים מספיקים אבל אם את יודעת שאת רגישה יותר אפשר לבקש כדורים חזקים יותר מרופא המשפחה או מהמנתח.
יש לציין כי כאשר הניתוח נעשה לפני גיל המנפאוזה, משמעות הניוח היא כניסה חדה לגיל המעבר. מחקרים אחרונים מראים כי התועלת שבנטילת טיפול הורמונלי חליפי (HRT) עולה על הסיכון בכניסה מוקדמת לגיל המעבר, ולכן ההמלצה לנשאיות צעירות היא ליטול טיפול הורמונלי לאחר הניתוח. נרחיב על כך בהמשך.
מה לגבי ניתוח בשני שלבים? כריתת חצוצרות בגיל 40 וכריתת שחלות בהמשך לקראת גיל 50.
גישה זו נחשבת לניסיונית ועדין לא מומלצת ע״י אף אחד מהאיגודים המקצועיים הבינלאומיים. ההיגיון בגישה זו נובע ממחקרים תצפיתיים רבים בהם הראו שלמעשה סרטן השחלה במרבית המקרים מתפתח לרוב בחלק של החצוצרה הקרוב לשחלה (פימבריה). קיימת עבודה קנדית אחת בלבד שבדקה גישה זו במספר קטן של מקרים עם מעקב קצר טווח באופן יחסי. בספרות ניתן למצוא במקביל דיווחי מקרה של נשים שעברו כריתת חצוצרות מניעתית וחלו בסרטן שחלה לאחר מכן. בניתוח כזה ככל הנראה, כריתת החצוצרות צריכה להיות רדיקלית, במובן שתכלול חלק מהשחלה הצמוד לחצוצרה וכן רקמה היקפית סביב החצוצרה.
(מתוך אתר המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה https://www.hadassah.org.il/brca%D6%B911)
האם יש צורך להוציא גם את הרחם?
ידוע כי נשאות למוטציה ב BRCA מעלה את הסיכון לממאירות רחם לסביבות 1-3%, כשהסיכון לממאירות זאת בקרה האוכלוסייה הרגילה הינו 0.1%. בנוסף, הממאירות השכיחה יותר במקרים אלו היא ממאירות מסוג Serous, שהיא אלימה יותר מהממאירות הרגילה של רירית הרחם, ומזכירה את ממאירות השחלה.
הרחם עצמו הינו איבר להכלת ההריון- ואין לו תפקיד מלבד זאת. הוא אינו מפיק הורמונים, אין לו תפקיד בקיום יחסים או בהנאה מהם. בעבר חשבו שכריתה שלו עלולה להגדיל את הסיכון לצניחת איברי האגן, אולם כבר לפני כ-50 שנה הדבר הוכח כלא נכון (מה שלא מונע אנשים מסוימים להמשיך להגיד זאת).
למעשה, הוצאת הרחם מאפשרת גם לטפל הורמונלית רק באסטרוגן – ההורמון הנדרש למח, לעצמות ולכלי הדם. אישה עם רחם חייבת לאזן את הטיפול באסטרוגן על ידי פרוגסטרון – אחרת קיים סיכון מוגבר לממאירות רירית הרחם בשל אסטרוגן לא מאוזן.
לסיכום, ניתן להגיד שכריתת רחם הינה בעלת משמעות "סנטימנטלית" יותר מאשר פרקטית. במדינת ישראל, נשים שעברו כריתת רחם לפני גיל 50 אף זכאות לאחוזי נכות, אולם לאיבר עצמו אין השפעה כלל על המאזן ההורמונלי או התפקוד היום יומי של נשים.
קיימות תסמונות בהן נשים נולדות ללא רחם כלל- Mayer-Rokitansky- Küster-Hauser Syndrome למשל, אולם נשים אלו חוות תפקוד מלא.
נכתב על ידי ד"ר גבי הרן, גניקו-אונקולוג, מנהל מחלקת נשים בבית החולים מעייני הישועה.
טיפול הורמונלי חליפי (HRT)
כיום ההמלצה הרפואית החד משמעית הינה שאין מניעה לנשאית BRCA בריאה ליטול הורמונים לאחר ניתוח הסרת הטפולות.
ההורמונים שומרים עלינו לא רק מפני גלי החום אלא גם מפני ירידה בצפיפות העצם, פגיעה קוגניטיבית, פגיעה בתפקודי הלב, ועוד. נשים מחלימות מסרטן וכן נשים עם בעיות רפואיות אחרות עלולות להיתקל בקושי בנטילת הטיפול ההורמונלי החליפי ולכן עליהן להיוועץ עם הרופא שלהן לגבי תחליפים אפשריים.
מומלץ להיוועץ עם רופא גיל המעבר לפני הניתוח על מנת להחליט מהו הזמן הנכון להתחיל בטיפול ההורמונלי החליפי. לרוב ההמלצה היא להתחיל בסמוך לניתוח.